מיקוריזה היא קבוצה של פטריות שחיות בסימביוזה עם הצמח דרך השורשים שלו: הן מביאות לו מים, זרחן ומינרלים, והוא משלם להן בסוכרים מהפוטוסינתזה. אין פטרייה אחת שקוראים לה מיקוריזה, זה שם כללי לכל הפטריות שחיות ככה בהרמוניה עם הצמח. כדי שהשותפות תיווצר צריך מגע ישיר בין השורשים לפטרייה, ומי שמוסיף מיקוריזה כבר מההתחלה רואה את ההבדל בצמיחה.

סימביוזה זה אומר ששני הצדדים מרוויחים: הפטריות נותנות משהו לצמח, והצמח נותן משהו בחזרה. פטריות המיקוריזה חיות על השורשים של צמח הקנאביס ומספקות לו חומרי הזנה כמו זרחן וחנקן, וגם מים. הצמח, מצדו, מעביר לפטריות פחמימות שהוא מייצר בפוטוסינתזה.

היתרונות של המיקוריזה ניכרים לאורך כל האבולוציה של הצמחים. לפני כמעט 400 מיליון שנה, כשהצמחים עברו מהים אל היבשה, לא היו להם שורשים. הם היו תלויים בפטריות כדי לספוג את המים וחומרי ההזנה שהיו צריכים כדי לשרוד. הפטריות האלה תפקדו בתור מערכת השורשים של הצמח, עוד לפני שלצמחים בכלל התפתחו שורשים משלהם.

השותפות הזאת נמשכה הרבה אחרי שהצמחים פיתחו שורשים. יש צמחים שפשוט לא מסוגלים לגדול טוב בלי פטריות מיקוריזה, ולזה קוראים מיקוטרופיה מחייבת. קנאביס הוא לא אחד מהם: הוא גדל יפה גם בלי הפטריות. אבל הוא יוצר איתן קשר בקלות ומרוויח ממנו לא מעט, ולכן שותפות כזאת יכולה לעזור לו להוציא יותר מהפוטנציאל הגנטי שלו.

אילו סוגי מיקוריזה יש?

בצמחים בכלל מדברים על שני סוגים עיקריים של מיקוריזה: מיקוריזה ארבוסקולרית (AM) ואקטומיקוריזה (ECM). בשני המקרים מדובר בסימביוזה עם השורשים, כלומר שני הצדדים יוצאים נשכרים. אצל קנאביס, מה שרלוונטי בפועל הוא הסוג הארבוסקולרי.

1. מיקוריזה ארבוסקולרית (AM): הסוג הכי נפוץ ברוב צמחי היבשה, וזה הסוג שקנאביס יוצר. הפטריות בונות מבנים מסועפים שנקראים ארבוסקולות בתוך תאי השורש, ודרכם הן מעבירות לצמח זרחן ומינרלים אחרים בתמורה לתרכובות אורגניות שהצמח מייצר. היא חשובה במיוחד לספיגת זרחן, חומר הזנה קריטי לצמיחה של הקנאביס. רוב המוצרים שנמכרים למגדלים מבוססים על פטריות מהסוג הזה, למשל מהסוגים Glomus ו-Rhizophagus.

2. אקטומיקוריזה (ECM): סוג אחר, שנפוץ בעיקר אצל עצים כמו אורנים ואלונים, וכמעט לא אצל קנאביס. הפטריות האלה יוצרות רשת של היפות (חוטי פטרייה) מסביב לשורשים, אבל לא חודרות לתאים עצמם. הן בונות מעטפת צפופה סביב השורש שמשפרת את הספיגה של חומרי הזנה, במיוחד חנקן, ויכולות גם לעזור לצמח לעמוד במחלות ובתנאי עקה.

בגדול, מיקוריזה יכולה להשפיע לטובה על הצמיחה והבריאות של הצמח: ספיגה טובה יותר של חומרי הזנה, ועמידות טובה יותר למחלות ולעקה סביבתית. רק חשוב לזכור שהנוכחות והפעילות של הפטריות באדמה משתנות לפי תנאי הגידול והמצע, אז כדאי להבין מה הן צריכות לפני שמכניסים אותן לגידול הקנאביס שלכם.

 

איך עובדת הסימביוזה בין הפטריות לשורשים?

הסימביוזה המיקוריזית היא קשר הדדי בין שורשי הצמח לבין פטריות מסוימות, שבו שני הצדדים מרוויחים. הצמח נותן לפטריות סוכרים ותרכובות אורגניות אחרות שהוא מייצר בפוטוסינתזה, והפטריות נותנות לצמח חומרי הזנה חיוניים כמו זרחן, חנקן, אבץ ומינרלים אחרים, שקשה לו להשיג לבד מהאדמה.

הקשר נוצר כשההיפות של הפטרייה (מבנים דקים שנראים כמו חוטים) חודרות לשורשים ויוצרות מבנים מיקוריזיים בתוך תאי השורש או מסביבם.

בשורה התחתונה: הצמח מקבל מהפטרייה חומרי הזנה חיוניים, והפטרייה מקבלת מהצמח תרכובות אורגניות. השותפות הזאת היא חלק חשוב ממחזור חומרי ההזנה באדמה, ויכולה למלא תפקיד משמעותי בתזונה ובצמיחה של צמחים, כולל צמחי קנאביס.

אם אהבתם את התוכן הזה, אולי יעניין אתכם גם...

[embed]https://www.cosechalibre.com/viajar-en-avion-con-cannabis-por-argentina/[/embed]