קנאביס והקהילה הגאה: איך מגפת האיידס הובילה לקנאביס רפואי בקליפורניה

לקהילת הקנאביס ולקהילה הגאה יש היסטוריה משותפת של עשורים: האקטיביסט ההומו דניס פרון והקהילה הלהט״בית בסן פרנסיסקו היו מהכוחות המרכזיים מאחורי Proposition 215, ההצבעה שהכשירה ב-1996 קנאביס רפואי בכל קליפורניה. שתי הקבוצות נדחקו לשוליים על ידי הציבור הרחב, בדרגות שונות, לאורך רוב ההיסטוריה שלהן, ונאלצו להילחם גם על הכרה חוקית ושוויון בפני החוק וגם על קבלה חברתית.

הקשר הזה התחזק עוד יותר בתקופה המפחידה של מגפת האיידס, בסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90. ככל שההדבקות התפשטו במהירות מבהילה, בלי תרופה באופק, חולים ופעילים חיפשו דרכים להקל על התסמינים.

הרבה להט״בים כבר הכירו את הקנאביס כמשהו שמקל על כאבים. בשנות ה-80 וה-90, להט״בים השתמשו בקנאביס בשיעור גבוה יותר מהציבור הכללי.

אבל בגלל שהקנאביס היה לא חוקי, להשיג אותו היה אתגר. וזה עמד להשתנות בקרוב, במידה רבה בזכות פעילים מהקהילה הגאה.

דניס פרון, אקטיביסט הומו מוצהר ויוצא חיל האוויר האמריקאי שחי בקליפורניה, נאבק להכשרת הקנאביס עוד הרבה לפני מגפת האיידס. כשהאיידס הגיע, הוא פתח מועדון רוכשי קנאביס (buyers club) כדי שהצמח יגיע לכמה שיותר חולים.

ב-1996 פרון היה בין מנסחי Proposition 215, הצעת חוק שהציעה להכשיר קנאביס לשימוש רפואי בכל קליפורניה. קודם לכן התומכים ניהלו קמפיין בעד Proposition P, שקבעה את התמיכה של סן פרנסיסקו בהכשרה. משם הם עברו להיאבק על הכשרה בכל המדינה. אחרי שורה ארוכה של כישלונות, כולל וטו של המושל והתנגדות מתמשכת של הממשל של הנשיא דאז קלינטון, פרון ושותפיו פנו ישירות לציבור. הם הקימו את Californians for Compassionate Use PAC, ארגון שהיו בו הרבה חברים מהקהילה הגאה, ואספו יותר מ-400,000 חתימות כדי להעלות את Proposition 215 להצבעה.

שלושה נשיאים לשעבר, גופי אכיפה מקומיים, ארגונים למניעת סמים והרבה נבחרי ציבור ברמת העיר והמדינה התנגדו להצעה. מנגד, אנשי רפואה, מחלימים מסרטן וכמה פוליטיקאים תמכו בה בכל הכוח.

בסוף, Proposition 215 עברה עם 55.6% מהקולות. כמעט מיד מדינות אחרות התחילו להכשיר קנאביס רפואי. זה היה צעד ענק קדימה לקנאביס, והוא התחיל מהמאמץ של גבר הומו להנציח את זכר בן הזוג שלו.

הקהילה הגאה וקהילת הקנאביס עברו כברת דרך ארוכה. אבל נשאר עוד הרבה לעשות, גם בקבלה בתוך כל קהילה וגם באופן שבו הן פועלות אחת עם השנייה.

למשל, הרבה מכירים בזה שתעשיית הקנאביס החוקית היא מהפתוחות ביותר לאנשים מכל רקע ומכל נטייה, ובכל זאת יש עוד עבודה כדי לוודא שללהט״בים, לאנשים שאינם לבנים ולקבוצות מודרות אחרות יהיה קול בתוך התעשייה.

ובינתיים, לחברות הקנאביס החוקיות יש אחריות להוביל באופן אקטיבי את המאבק להמשך הדה-קרימינליזציה וההכשרה של קנאביס, במיוחד למען אלפי האנשים שיושבים היום בכלא באישומי קנאביס, על מעשים שהיום כבר חוקיים.

צריך להמשיך לעבוד כדי שלא נאבד את הפוקוס: לא רק איך להימנע מדעות קדומות ומחוסר צדק אצלנו, אלא גם איך להיות בעלי ברית פעילים שמקדמים גם את הקהילה הגאה וגם את קהילת הקנאביס.

להמשך קריאה