אוטופלאוור או פמיניזד: איזה זרעים לבחור לגידול?

אוטופלאוור או פמיניזד: איזה זרעים לבחור? מאת @bsfseeds

ההבדל המרכזי פשוט: זרעי אוטופלאוור עוברים לפריחה לבד, לפי הגיל של הצמח, בלי קשר לשעות האור, וזרעים נקביים (פמיניזד) רגילים הם פוטופריודיים, כלומר פורחים רק כשהלילה מתארך (באינדור, כשעוברים ל-12/12). אוטופלאוור קטנים, מהירים וסלחניים יותר למתחילים; פמיניזד גדולים יותר, אפשר לשכפל אותם מייחורים והם נותנים בדרך כלל יותר THC. ההיצע העצום של זרעים הופך את הבחירה לאודיסאה של ממש, וזה גם מה שכיף בקנאביס: התוצאה תלויה ביד של המגדל, באקלים, במקום, בזרעים, באדמה ובעוד המון דברים. 

הבחירה בין אוטופלאוור לפמיניזד היא אחת ההחלטות הראשונות והחשובות בגידול, והיא מעלה לא מעט שאלות. גם אם הם דומים במבנה הצמח ובאפשרות לגדל אותם גם בחוץ וגם בפנים, כדאי להבין את ההבדלים כדי לדעת עם מה להתחיל. 

ההבדל בין פמיניזד לאוטופלאוור: מה הבעיה עם השם?

קודם כל הבהרה: ההשוואה "אוטופלאוור מול פמיניזד" לא לגמרי נכונה, אבל כמו כל מונח שנתפס, כולם בקהילה משתמשים בה. רוב זרעי האוטופלאוור הם בעצמם נקביים (אוטופלאוור פמיניזד), כך שהחלוקה המדויקת היא בין זנים אוטופלאוור לזנים פוטופריודיים. ההבדל העיקרי ביניהם הוא התלות במחזור אור מסוים לאורך שלבי החיים של הצמח. 

ובכל זאת, בכתבה הזו נמשיך לקרוא להם בשמות שכולם מכירים. 

אוטופלאוור ופמיניזד: מי זה מי? 

זרעים נקביים נועדו לבטל לגמרי את הסיכוי לקבל צמחים זכרים. אבל הם צריכים את אותו טיפול ואת אותם תנאים כמו זרעים רגילים, כי הם תלויים באור בדיוק כמוהם: כדי להתחיל לפרוח צריך להוריד את שעות האור מ-18 ל-12 ביום. באינדור המגדל הוא שמחליט מתי לשנות את מחזור האור, וכך שולט באורך שלב הצמיחה.

זרעי אוטופלאוור הם הכי פופולריים בקרב מתחילים, כי הם לא דורשים אותה רמת טיפול כדי לתת יבול יפה. אפשר להשאיר אותם על אותו משטר אור לאורך כל החיים, כי הם עוברים לבד לשלב הפריחה, בדרך כלל שלושה-ארבעה שבועות אחרי ההנבטה. במילים אחרות, הצמח מתחיל לפרוח לפי הזמן שעבר מאז שנשתל. 

ומכיוון שהם "מתוכנתים" לפרוח ברגע שהגיעו לגיל ולגודל מסוימים (בערך חודש של צמיחה), המגדל לא צריך לשנות את לוח שעות התאורה (18 שעות אור ו-6 שעות חושך מספיקות) או לחכות לסתיו. 

אוטופלאוור מול פמיניזד: ההבדלים בגידול

המעבר לפריחה

ההבדל העיקרי בין פמיניזד לאוטופלאוור הוא המעבר לפריחה: האוטופלאוור עושים אותו לבד, והפמיניזד צריכים באינדור שינוי ידני מ-18 ל-12 שעות אור. בגידול חוץ הם תלויים בלוח שנה קבוע: בחצי הכדור הצפוני, כמו אצלנו בישראל, שותלים בין מרץ ליוני וקוצרים מספטמבר עד נובמבר.

כמה קצירים בשנה

הבדל נוסף בין זרעי אוטופלאוור לפמיניזד הוא שבגידול חוץ, תחת השמש, פמיניזד נותנים קציר אחד בשנה, ואילו אוטופלאוור יכולים לתת שלושה או ארבעה, תלוי בזן ובאקלים של האזור. 

מחזור החיים

עוד נקודה היא רמת הקושי של הגידול. מצד אחד, לפמיניזד יש מחזור חיים ארוך יותר, ולכן צריך יותר ניסיון וידע בסיסי כדי להימנע מנזקים והפתעות. מצד שני, באינדור אפשר לשלוט בהתפתחות הצמח, להאריך את שלב הצמיחה ולדחות את הפריחה אם יש בעיה או חוסר בחומרי הזנה. 

איך מגדלים כל אחד

לגבי צורת הגידול, אוטופלאוור מגדלים רק מזרעים, ואילו פמיניזד אפשר לגדל גם מייחורים (קלונים) ואפילו להחזיק צמחי אם, כי אפשר להשאיר אותם בשלב צמיחה כמה זמן שרוצים.

ההבדלים במבנה בין זרעים נקביים לאוטופלאוור

בגלל שלב הצמיחה הקצר של האוטופלאוור, הצמח בדרך כלל לא עובר מטר גובה, כלומר הוא נמוך יותר מצמח פמיניזד. להרבה מגדלים זה דווקא יתרון, כי קל יותר לעבוד איתו במקום קטן. 

בפמיניזד אפשר לעשות כל מיני סוגי גיזום כדי לשלוט בגובה ולעצב את הצמח, מה שלא ממש עובד באוטופלאוור. בנוסף, אם מאריכים את שלב הצמיחה או שותלים מוקדם בעונה, מקבלים צמחים גדולים בהרבה.

גם ביחס בין גביעים לעלים הפמיניזד מנצחים, כי האוטופלאוור נוטים לייצר יותר עלים, וזה מקשה על הטרימינג בקציר. העלים של הפמיניזד נראים שונה לפי הגנטיקה, אינדיקה או סאטיבה, ואילו העלים של האוטופלאוור דומים בדרך כלל לעלים של רודרליס, עם חמש או שבע אצבעות ברוחב בינוני.

ובתפרחות: הפמיניזד, ובמיוחד האינדיקות, נותנים תפרחות צפופות יותר מהאוטופלאוור, ומייצרים יותר שרף סביב הפרחים, כלומר טעמים וריחות עזים יותר. ובגלל הגנטיקה של רודרליס, באוטופלאוור יש בדרך כלל פחות THC מאשר בפוטופריודיים.

היתרונות של זרעי אוטופלאוור על פני פמיניזד

• הם מסתדרים טוב יותר באקלים קר מאשר פמיניזד.
• הם עמידים הרבה יותר לטמפרטורות נמוכות, בזכות הגנטיקה של רודרליס.
• מחזור החיים שלהם קצר יותר.
• הם קטנים ודיסקרטיים, כך שאפשר לגדל אותם בלי למשוך תשומת לב.
• קל לגדל אותם באינדור, והם אידיאליים למתחילים.

כמה זמן לוקח להנביט זרע אוטופלאוור, ואיך שותלים אותו?

הנה הצעדים להנבטה ולשתילה של זרעי אוטופלאוור:

מנביטים את הזרע:

בשביל זה צריך שיטת הנבטה, וכמובן את הזרע שבחרתם. אפשר למצוא כמה בחנות שלנו בארגנטינה.

מכינים עציצים:

כשהזרעים נבטו, מכינים עציצים קטנים של 7×7 ס״מ עם אדמה, שבהם לשורש אין שום מכשול לגדול. ממלאים את העציצים באדמה.

שותלים את הזרע בעציץ:

טומנים את הזרע בעומק של חצי סנטימטר עד סנטימטר. אפשר לעשות חור עם עט או משהו דומה ולהכניס את הזרע כשהשורש פונה למטה. מכסים בקצת אדמה בלי ללחוץ חזק, ומשאירים אותו עד שהוא מבצבץ מעל פני האדמה.

מחכים:

עכשיו צריך סבלנות: לחכות שהנבט ייצא מהאדמה וימתח את עצמו למעלה. זה לוקח בערך 4-5 ימים, לא הרבה יותר, וצריך לשים לב לא לפספס את הרגע, כדי שהצמח לא יתחיל להתפתח בעציץ הקטן.

מעבירים לעציץ הסופי:

בוחרים עציץ, באופן אידיאלי של 5 עד 7 ליטר. יש צמחים שצריכים 11 ליטר. ממלאים את העציץ הסופי באדמה עד למעלה, מסודרת טוב כדי שלא תשקע הרבה בהשקיה, אבל בלי לדחוס אותה יותר מדי. האור צריך להיות 20 שעות ביום עד הסוף, או כמה שיותר שעות שמש.

השתלה:

כשהעציץ מוכן, עושים חור עמוק ומכניסים את הצמח כך שיבלוט בערך 5 ס״מ מעל האדמה. אחר כך משקים לאט ולאט, לאורך השוליים.

רוצים עוד? יש לנו עוד המון תוכן לקרוא...