חשיש בשיטה יבשה: איך מכינים בבית עם גריינדר, שייקר, מכונה וקרח יבש

הדרך הכי עתיקה והכי פשוטה להכין חשיש בבית היא בשיטה יבשה: מקפיאים תפרחות או שאריות גיזום, מנערים אותן כדי שהטריכומים יתנתקו, ומסננים אותם דרך רשת. בלי ממסים ובלי מים. ומה ההבדל בכלל? קנאביס הוא התפרחות היבשות של הצמח הנקבי, וחשיש הוא השרף של אותו צמח, שהופרד ממנו בדרך מכנית או כימית. כאן מדובר בדרך המכנית, עם תפרחות יבשות ובלי שום ממס.

אז איך מכינים חשיש יבש מגראס, ומה צריך בשביל זה? הכל כאן.

מה צריך כדי להכין חשיש?

חשיש מסורתי מכינים בתהליך פשוט: מנערים את החומר הצמחי כדי שהטריכומים יתנתקו, ומפרידים אותם עם פילטר או רשת.

אפשר להתחיל מתפרחות או משאריות של טרימינג (עלים עם שרף ותפרחות קטנות). מתפרחות יוצא יותר, אבל אל תחשבו שהאיכות משאריות תהיה הרבה פחות טובה: אפשר להגיע לאיכות מעולה גם מהטרים.

לפני שמכינים חשיש: מה חשוב לדעת?

• לא כל הזנים יתנהגו אותו דבר ולא כולם ייתנו אותן תוצאות: מחלק תקבלו יותר, מחלק פחות, והאיכות של החשיש תשתנה גם לפי איך שגידלו את הצמח. למשל, קנאביס שגודל עם דשנים אורגניים נותן ארומה טובה יותר מקנאביס שגודל עם דשנים מינרליים.

• גם תנאי הסביבה, כמו טמפרטורה ולחות, משפיעים על הצבע, הריח והמראה של החשיש, כלומר על האיכות שלו.

• הכי טוב להקפיא את התפרחות או שאריות הגיזום היבשות לפני ההפקה: זה שומר על הקנבינואידים, הטרפנים והחומר הצמחי, וגם מעלה את התפוקה.

ולשיטות עצמן: יש כמה דרכים וכלים שהופכים את הפקת החשיש היבש בבית לפשוטה מאוד.

איך מפיקים חשיש בשיטה יבשה?

הפקה עם גריינדר עם מגירת קיף

זו השיטה הכי פשוטה למי שעוד לא יודע איך מכינים חשיש. כל מה שצריך זה לטחון את הגראס בגריינדר עם מגירת קיף (פולינייטור). בכל פעם שטוחנים, בלוטות השרף נאספות בתא נפרד של הגריינדר, ואפשר לאסוף אותן מתי שרוצים.

לגריינדר עם מגירת קיף יש יתרון גדול וחיסרון אחד:

• היתרון: לא צריך לעשות כלום כדי לקבל את הקיף. פשוט טוחנים את התפרחות כרגיל, ואוספים רק את הקיף הכי נקי.
• החיסרון: זה איטי מאוד. צריך לטחון המון תפרחות עד שמצטברת כמות רצינית במגירה.

הפקה עם שייקר

שייקר הוא גליל עם שני מכסים ורשת באחד הקצוות. זו שיטה מצוינת לכל אחד, כי היא פשוטה ונותנת חשיש טוב.

ככה עושים את זה:

• מפוררים את הגראס, ביד או בגריינדר.
  מכניסים אותו לגליל ושמים במקפיא לשעה לפחות. כמה שיותר קפוא יותר טוב, כי ככה בלוטות השרף מתנתקות בקלות.
• מוציאים את הגליל מהמקפיא ומנערים לאט בערך 5 דקות. רק לנער, לא יותר. פותחים בזהירות את המכסה של התא שבו מצטבר השרף, ומוציאים אותו.
• חוזרים על זה כמה פעמים שרוצים. רק לזכור שבכל סבב יוצא פחות חשיש, ובאיכות נמוכה יותר מהסבבים הראשונים.

הפקה עם מכונת חשיש (טאמבלר)

אם יש לכם הרבה גראס או שאריות מהגיזום והייבוש ואתם רוצים להפוך אותם לחשיש, אפשר להשתמש במכונה דמוית מכונת כביסה, שמפיקה המון חשיש בבת אחת ובאופן אוטומטי.

עם מכונה כזאת להפקה יבשה, התהליך דומה מאוד לשייקר. ככה עושים:

• טוחנים את הגראס בגריינדר. הוא חייב להיות מפורר כדי לאסוף כמה שיותר. אם לא מפוררים, מקבלים רק את השרף מהשכבה החיצונית של התפרחת.
• מכניסים את הגראס לשקית, לקופסה או לכל כלי אחר ושמים במקפיא לשעה לפחות. כמה שיותר קפוא יותר טוב. אחר כך מכניסים את הגראס הקפוא לרשת של המכונה וסוגרים.
• מחברים את המכונה ומפעילים את המנוע לכמה דקות. זה תלוי במהירות ובמכונה, וכל יצרן נותן זמנים אחרים. בסוף מוציאים את הרשת ואוספים את החשיש מהמגש התחתון. אפשר לחזור על זה כמה פעמים שרוצים לפני שמחליפים חומר.

הפקת חשיש עם קרח יבש (CO2)

בשיטה הזאת מפיקים חשיש עם רשתות וקרח יבש.

חשוב לדעת: קרח יבש הוא לא קרח רגיל ממים קפואים. הוא CO2 קפוא, כלומר פחמן דו-חמצני. הוא לא מים אלא גז, ולכן הוא לא מרטיב את בלוטות השרף אלא מקפיא אותן עד הסוף, וככה מוציאים כמות גדולה של שרף.

חוץ מהקרח היבש צריך רשתות הפקה, כמו אלה שמשתמשים בהן לחשיש במים (באבל האש), כדי להפריד את הקיף מהתפרחות ומהחומר הצמחי. צריך גם מגש או משטח גדול ונקי שעליו ייפול הקיף.

ככה מכינים חשיש בבית בשיטת הקרח היבש:

• טוחנים את התפרחות בגריינדר.
• שמים את הגראס במקפיא לשעה לפחות. כמה שיותר קר, יותר טובה התוצאה.
• מכינים מגש גדול שעליו ייאסף הקיף.
• מוציאים את הגראס מהמקפיא ומכניסים אותו לשקית הרשת.
• מוסיפים את הקרח היבש, עם כפפות שמגינות מקור.
• אם יש הרבה גראס, עושים שכבות של גראס וקרח יבש כדי שהכל יתפזר כמה שיותר שווה.
• סוגרים את החלק העליון של השקית כדי ששום דבר לא יברח, ומתחילים לנער בעדינות. לאיכות הכי טובה, הנקישות צריכות להיות עדינות ויבשות.
• בסוף אוספים את החשיש הביתי עם כרטיס, וחוזרים על התהליך אם רוצים.

איך שומרים חשיש?

סוגי החשיש הכי טובים יוצאים בדרך כלל מגראס שעבר שימור וקיור של 4-6 חודשים. אפשר לעשות קיור לשרף לפני ההפקה, או להפיק כשהגראס בערך חודש אחרי ייבוש ואז לעשות קיור לשרף עצמו.

שרף שעבר קיור כמו שצריך קל יותר לכבוש, חזק יותר, והטעם והריח שלו טובים יותר. הטמפרטורה האידיאלית לקיור היא בסביבות 37 מעלות, וצריך לפתוח את הצנצנות לכמה דקות כל 3 או 4 ימים כדי להחליף אוויר ולתת לשרף לנשום.

עוד דבר: אפשר לשמור את השרף כגוש כבוש. ככה הוא מתפרק לאט יותר: השכבה החיצונית מתחמצנת מהר, והפנים מתחמצן הרבה יותר לאט. ולזכור: אף פעם לא כובשים שרף שלא יבש כמו שצריך, אחרת יכול להופיע עובש.

כשעובדים את השרף, כדאי לדעת שככל שהוא מקבל יותר לחץ, יותר ראשי בלוטות נשברים, משחררים את הטרפנים הכי נדיפים ומאיצים את החמצון של הקנבינואידים.

ועכשיו כשאתם יודעים איך מפיקים שרף, הדרך הכי טובה לשמור שרף אחרי קיור היא בצנצנת אטומה במקרר, בלחות נמוכה.

אפשר להמשיך לקרוא על.. 

[embed]https://www.cosechalibre.com/la-vida-de-los-trimmers-en-california-trabajo-dolares-y-marihuana/[/embed]