קנאביס בעולם העתיק: איפה גילו אותו קודם, לחבל, לרפואה או לסטלה?

הקנאביס התגלה קודם כל במזרח אסיה: סיבי קנבוס שימשו לאריגה באזור טייוואן כבר בסביבות 8000 לפנה״ס, והתיעוד של השימוש בו לאופוריה הולך אחורה, לפי המסורת, עד בערך 2737 לפנה״ס. אחד המסמכים הראשונים שמזכירים את התכונות שלו הוא קובץ רפואי סיני שמיוחס לקיסר שן נונג, והעדות הפיזית הראשונה לשימוש בו בשביל ההיי, כלים עם שאריות THC מהרי הפאמיר שבמערב סין, מתוארכת לבערך 500 לפנה״ס.

הטקסט, שלפי המסורת מתוארך ל-2737 לפנה״ס, מתאר שימוש בקנאביס כתרופה למחלות כמו ראומטיזם, גאוט ומלריה, ואפילו מזכיר אותו כטיפול אפשרי בבעיות ריכוז.

קצת היסטוריה של הקנאביס

הגילוי והשימוש המוקדם של בני האדם בקנאביס הולכים אחורה לתקופות קדומות, הרבה לפני שבכלל התחילו לכתוב היסטוריה. התאריכים המדויקים לא תמיד ודאיים, אבל יש עדויות ארכיאולוגיות ותיעוד היסטורי שנותנים מושג על ציר הזמן של צריכת קנאביס בציוויליזציות העתיקות.

ההערכה היא שבני אדם התחילו לגדל קנבוס בסביבות 8000 לפנה״ס, ובכפר בטייוואן השתמשו בסיבים שלו לאריגה. בהתחלה השימוש היה בעיקר לטקסטיל, אבל ממצאים ארכיאולוגיים מראים שבסביבות 3500 לפנה״ס כבר שרפו קנבוס, כמו שעולה מתלי קבורה באזור רומניה.

השינוי הזה מעיד על שימוש מגוון יותר בצמח, וכנראה שהתקופה הזאת מסמנת את תחילת השימוש האנושי בקנאביס למטרות שהן לא טקסטיל.

ההיסטוריה של הקנאביס: ההתחלה של השימוש הרפואי

לאורך ההיסטוריה השתמשו בקנאביס הרבה גם לרפואה. ספר הרפואה הסיני העתיק ביותר שמוכר לנו, "פן צאו צ'ינג" (Pen Ts’ao Ching), מתוארך לפי המסורת לפחות ל-2727 לפנה״ס ומתאר שימוש בקנאביס לטיפול רפואי. הפרקטיקה הזאת עברה בין תרבויות ויבשות, ועזרה להפיץ את הידע על התכונות הטיפוליות של הצמח.

מקור הקנאביס: מתי התחילו לעשן בשביל הכיף?

השימוש בקנאביס לפנאי, כלומר בשביל ההשפעה הפסיכואקטיבית, מתועד רק בתקופה מאוחרת יותר. ב-2019 התגלה ממצא חשוב בהרי הפאמיר שבסין: כלי קטורת מעץ עם ריכוזים גבוהים של הקנבינואיד טטרה-הידרו-קנבינול (THC).

הממצא, שמתוארך לבערך 500 לפנה״ס, הוא הוכחה פיזית לכך שבני אדם צורכים קנאביס בגלל התכונות הפסיכואקטיביות שלו כבר לפחות 2,500 שנה. הגילוי הארכיאולוגי הזה שופך אור על ההיסטוריה הארוכה של השימוש בקנאביס לפנאי.

מסין להודו

כשהקנאביס התפשט מסין להודו ומשם לצפון אפריקה, התחילו להשתמש בו לא רק לרפואה אלא גם לפנאי. בהודו במיוחד מתועד השימוש בו כחומר פנאי, ובעולם המוסלמי, שבו הקוראן אוסר על שתיית אלכוהול, הקנאביס הפך לתחליף פופולרי.

בהקשר הזה המוסלמים הכניסו לשימוש את החשיש, צורה מרוכזת של קנאביס, שתפס מהר בפרס (איראן) במאה ה-12 ובצפון אפריקה. בהתחלה העריכו בעיקר את התכונות הרפואיות שלו, אבל עם הזמן השימוש לפנאי התפשט מאוד, במיוחד באזורים שבהם שתיית אלכוהול נאסרה מסיבות דתיות.

ההיסטוריה המודרנית של הקנאביס הרפואי

בהיסטוריה המודרנית הקנאביס מילא תפקיד בולט כטיפול רפואי בהרבה תרבויות בכל העולם. כשהרפואה המודרנית התפתחה במאה ה-19, הקנאביס הרפואי הפך לתרופה נפוצה בהרבה מדינות.

הרופא האירי ויליאם אושונסי (William O’Shaughnessy) היה חלוץ בהחזרת הקנאביס לרפואה המערבית בשנות ה-30 של המאה ה-19. אחרי שראה מה הוא עושה לחולים בהודו, אושונסי הכניס תמיסות קנאביס (טינקטורות) לרפואה הבריטית הוויקטוריאנית. השתמשו בהן למגוון בעיות, מראומטיזם ועד אפילפסיה.

בשנות ה-40 של המאה ה-19 הרופא הצרפתי ז'אק-ז'וזף מורו (Jacques-Joseph Moreau) העמיק במחקר על קנאביס וחיזק עוד יותר את מקומו ברפואה המערבית המוקדמת. לפי מורו, לקנאביס היו השפעות מועילות על כאבי ראש, על התיאבון ועל השינה.

עד שנות ה-50 של המאה ה-19 השימוש הרפואי בקנאביס כבר הגיע לעוד מדינות, כולל ארה״ב, שם השתמשו בו למגוון מצבים כמו כאבי עצבים (נוירלגיה), גאוט והתמכרות לאופיאטים.

ומה קרה במאה האחרונה?

למרות השימוש הרחב בקנאביס כתרופה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, המצב החוקי שלו התהפך בהרבה מדינות. התחילה תקופה של איסור והפללה שנמשכה כמעט מאה שנה. אבל לקראת סוף המאה ה-20 הרוח התחילה להשתנות, וגל חדש של חזרה לחוקיות התחיל להופיע, נקודת מפנה ביחס ובהסדרה של הקנאביס.