רפואה וטרינרית קנבינואידית: קנאביס לבעלי חיים, מהודו העתיקה ועד הקליניקה

רפואה וטרינרית קנבינואידית (MVC בראשי התיבות הספרדיים) היא תחום חדש יחסית שבודק איך חומרים מהקנאביס, בעיקר קנבידיול (CBD), יכולים לשמש לטיפול ולרווחה של בעלי חיים. בדרך כלל מדובר בשמן קנאביס רפואי, שמשמש לכאב, דלקת, חרדה ובעיות נוירולוגיות אצל כלבים, חתולים וסוסים. ככל שהמחקר על קנבינואידים בבני אדם מתקדם, גם וטרינרים ומדענים התחילו לבדוק מה הם יכולים לעשות לחיות המחמד שלנו.

הבסיס הביולוגי פשוט: בדיוק כמו לבני אדם, גם לבעלי חיים יש מערכת אנדוקנבינואידית (ECS), שמווסתת מגוון תפקודים בגוף, מכאב ועד תיאבון ומצב רוח.

הקנבינואידים פועלים על המערכת הזו ויוצרים את ההשפעה הטיפולית. בעולם הווטרינרי משתמשים בעיקר במוצרים על בסיס CBD, כי הם לא פסיכואקטיביים ויש להם פרופיל בטיחות טוב יחסית לפי המחקרים שיש עד היום.

ככל שהמחקר יתקדם, הרפואה הווטרינרית הקנבינואידית יכולה להפוך לכלי חשוב לשיפור איכות החיים של חיות המחמד שלנו, עם חלופות טבעיות למגוון בעיות בריאות.

קנאביס לבעלי חיים: עבר, הווה ועתיד

ההיסטוריה של הרפואה הווטרינרית הקנבינואידית

לרפואה הווטרינרית הקנבינואידית יש היסטוריה ארוכה. במשך מאות שנים קנאביס היה מרכיב בסיסי בארון התרופות של הווטרינרים, עד שגל האיסור של שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 שטף הכל.

ד״ר איתן רוסו (Ethan Russo), פרמקולוג מוכר שחוקר קנאביס רפואי ובא ממשפחה של וטרינרים, הדגיש בסמינרים מהזמן האחרון, למשל של האגודה לרפואה וטרינרית קנבינואידית של אמריקה הלטינית (AMVC Latam), עד כמה הקנאביס היה חשוב היסטורית בטיפול בבעלי חיים.

הודו

בהודו השתמשו בקנאביס כדי לטפל בשלשולים אצל בקר, להגדיל את תפוקת החלב של פרות ולהרגיע אותן. אצל שוורים הוא העלה את האנרגיה ואת כושר העבודה.

סר ויליאם ברוק או'שונסי (William Brooke O'Shaughnessy), שנחשב לאבי הרפואה הקנבינואידית במערב, חקר את הקנאביס בהודו. לפני שנתן אותו למטופלים אנושיים, הוא נתן אותו לכלבי רחוב כדי להראות שהרעילות שלו נמוכה.

סין

באימפריה הסינית השימוש היה דומה: קנאביס שימש להקלה על בעיות במערכת העיכול של בעלי חיים ונגד פרכוסים.

אירופה

• צרפת: שמן מזרעי קנאביס שימש כחומר משלשל לבקר ולטיפול בבעיות עור אצל כלבים.
• איטליה: שרף של קנאביס סאטיבה שימש לטיפול בקוליק אצל סוסים.
• סקוטלנד: בזכות ההשפעה הטובה של קנאביס על בעיות אצל בני אדם (משכך כאבים, נוגד עוויתות ומרדים), השימוש בו התפשט גם ברפואה הווטרינרית.
• אנגליה: וטרינרים השתמשו בקנאביס לטיפול באסטמה, פרכוסים, שיעול, דלקת בשלפוחית השתן וטטנוס.

דרום אפריקה

קנאביס שימש לטיפול בדלקת מעיים ובשיעול אצל סוסים, ובאפילפסיה אצל כלבים.

ארה״ב

• אוניברסיטת קורנל: נחקר השימוש בו בדלקת שלפוחית, בטטנוס, ובשלב החריף של אזוטוריה, רבדומיוליזה ממאמץ יתר אצל סוסים.
• אוניברסיטת פנסילבניה: נעשה מחקר נרחב על התכונות משככות הכאב, נוגדות העוויתות והמרדימות של קנאביס.
• אוניברסיטת הרווארד: נבדק הקשר בין קנאביס לשיעורי הישרדות גבוהים אצל חולים בטטנוס.

איפה התחום עומד היום

היום התחום ממשיך להתפתח, עם מחקרים חדשים שמראים את התועלת האפשרית של קנבינואידים במגוון בעיות אצל בעלי חיים. הדגש הוא על חומרים כמו CBD, שלא גורם להשפעה פסיכואקטיבית, ומחקרים ראשונים מצביעים על כך שהוא בטוח ויעיל אצל בעלי חיים.

העתיד של התחום נראה מבטיח: ככל שיהיו יותר מחקרים ויפותחו מוצרים ייעודיים לבעלי חיים, הוא צפוי לגדול משמעותית. הביקוש לטיפולים טבעיים ויעילים רק עולה, וזה פותח דלת להזדמנויות ולשימושים חדשים.

עם התקדמות המחקר והמוצרים, לרפואה הווטרינרית הקנבינואידית יש פוטנציאל לשנות את הטיפול הווטרינרי ולתת חלופות טבעיות לשיפור איכות החיים של חיות המחמד שלנו.

איך התפתחה הרפואה הווטרינרית הקנבינואידית

רקע והיסטוריה מודרנית

הרפואה הווטרינרית עברה התפתחות בולטת בזכות החזרה של המחקר והשימוש הקליני בקנאביס משנות ה-60. לפני תקופת האיסור, קנאביס היה כלי טיפולי נפוץ מאוד בקליניקות הווטרינריות.

אבל המחקרים הרציניים הראשונים על קנאביס ברפואה הווטרינרית עסקו בעיקר במקרים של הרעלת קנאביס אצל בעלי חיים שונים.

במקביל, פרופ' רפאל משולם, החוקר הישראלי, והצוות שלו עשו עבודה חלוצית בתיאור התפקוד של המערכת האנדוקנבינואידית, עבודה שהגיעה לשיא בסוף המאה ה-20.

עם ההבנה העמוקה יותר של המערכת הזו, החוקרים התחילו לבדוק איך קנאביס משפיע על הגוף, וגם איך הגוף משפיע על הקנאביס, וזה פתח דלתות חדשות ברפואה הווטרינרית.

ההתקדמות של השנים האחרונות

ב-10 השנים האחרונות התחום התפתח מאוד. הצטבר גוף מידע רציני שתומך בשימוש מסודר בקנאביס אצל מטופלים וטרינריים.

לדוגמה, מחקר של מתיו א. מילר (Matthew E. Miller) מ-2018 שפך אור על ההבדלים בין המערכת האנדוקנבינואידית של בני אדם לזו של כלבים, המודל הקליני הנפוץ ביותר ברפואה וטרינרית.

מילר מצא שהפיזור של קולטני הקנבינואידים אצל כלבים דומה לזה של בני אדם, אבל אצל כלבים יש יותר קולטנים מסוג 1 (CB1).

הרגישות הגבוהה של כלבים לקנאביס נובעת בחלקה מהשפע של קולטני CB1 במערכת העצבים המרכזית שלהם, וגם מהדרך שבה הגוף שלהם מפרק THC. ולכן: THC וכלבים זה שילוב שצריך להיזהר ממנו.

קנאביס לכלבים ולחתולים: האתגרים וההזדמנויות

למרות ההתקדמות, נשארו אתגרים גדולים בפיתוח וברגולציה של התחום. בהרבה מדינות אין רגולציה ברורה, וזה מקשה על גישה בטוחה לתרופות וטרינריות על בסיס קנאביס. בנוסף, כמעט אין לימודי רפואה קנבינואידית בהכשרה האקדמית של וטרינרים, והפער בידע בתוך המקצוע רק גדל.

מצד שני, יש פה הזדמנויות מעניינות. הביקוש הגובר לטיפולים טבעיים ויעילים מושך השקעות ומחקר במוצרי קנאביס לשימוש וטרינרי.

גופים כמו האגודה הקנדית לרפואה וטרינרית קנבינואידית (CAVCM) ו-EndoVet מובילים יוזמות של הכשרה מקצועית בתחום, למשל הקורס המוסמך הראשון ברפואה וטרינרית קנבינואידית, שמציעה האוניברסיטה הלאומית של קולומביה.

אז מה השורה התחתונה

הרפואה הווטרינרית הקנבינואידית היא צעד מעניין קדימה בבריאות של בעלי חיים. בזמן שממשיכים לחקור את השימושים הטיפוליים של קנאביס אצל חיות, חשוב לטפל באתגרי הרגולציה וההכשרה כדי שהגישה לטיפולים האלה תהיה בטוחה ויעילה. ובינתיים, לפני שנותנים משהו לכלב או לחתול, מדברים עם וטרינר.