מה זה זן היברידי בקנאביס, ואיך מגדלים יוצרים אחד

זן היברידי הוא קנאביס שנולד מהכלאה של שני זנים או יותר, בדרך כלל אינדיקה וסאטיבה, ולפעמים גם רודרליס. רוב הגנטיקות שאפשר להשיג היום הן היברידיות: מגדלים משלבים אותן כדי לקבל צמח שלוקח מכל הורה את מה שהוא עושה הכי טוב. בגלל זה הן שונות מאוד, גם בפנוטיפ (איך הצמח נראה) וגם בגנוטיפ (מה כתוב לו ב-DNA), מהזנים הקדמונים.

היבריד הוא בעצם הניסיון של בני האדם לתפור צמח לפי מידה, עם תכונות מוגדרות שבדרך כלל מגיעות מרודרליס, מאינדיקה או מסאטיבה. לכן הזנים האלה כל כך מבוקשים: הם יורשים את הצדדים הכי טובים של ההורים.

אילו סוגים של זנים היברידיים יש?

בדרך כלל מחלקים את ההכלאות לארבעה סוגים:

• סאטיבה x סאטיבה: הכלאה של שני זני סאטיבה.
• אינדיקה x אינדיקה: הכלאה של שני זני אינדיקה.
• סאטיבה x אינדיקה: היבריד עם תכונות סאטיבה דומיננטיות, אבל עם משהו משתי המשפחות. למשל צמח גבוה עם תפרחות סגולות.
• אינדיקה x סאטיבה: גם פה יש קצת משתיהן, אבל האינדיקה היא הדומיננטית.

וזני האוטופלאוור? אלה הכלאות שבשלב כלשהו בדרך קיבלו גנים של רודרליס.

הכלאה גנטית: תכונות דומיננטיות ורצסיביות

תורשה גנטית היא המידע שעובר מההורים, מתערבב ומועבר הלאה. הצמח מקבל גנים משני ההורים, אבל לא כולם מתבטאים: התכונה הדומיננטית היא זו שרואים. יש שני מצבים עיקריים:

• דומיננטיות מלאה: גן דומיננטי שולט לגמרי במראה של התכונה ומסתיר את הגן הרצסיבי. בפשטות, תכונה דומיננטית רואים בצמח, ותכונה רצסיבית נשארת חבויה. לדוגמה, אם לצמח אחד יש צבע ירוק כתכונה דומיננטית ולשני צבע סגול כתכונה רצסיבית, לפי כלל הדומיננטיות המלאה הדור הראשון ייצא כולו ירוק.
• דומיננטיות חלקית: אף גן לא שולט עד הסוף, והצאצאים מראים תכונות של שני ההורים. זה פחות נפוץ, ויכול לתת תכונות ביניים גם בדור הראשון וגם בדורות הבאים. זה חריג לכלל הדומיננטיות הפשוט של מנדל, לא סתירה לחוקי התורשה שלו. בדוגמה שלנו, הצאצאים ייצאו עם שילוב של גוונים ירוקים וסגולים במקום צבע אחד.

קנאביס לנדרייס ותת-המינים של הקנאביס

לנדרייס הם זנים שבני אדם ביתו פעם, ושהסתגלו לאזורים גאוגרפיים מסוימים, שבהם הם יכולים לגדול היום כמעט פרא, בלי התערבות (מה שנקרא האבקה פתוחה). בגלל זה הם מגיעים בדרך כלל ממקומות מבודדים, הרבה פעמים מאזורים הרריים.

יש שלושה סוגים עיקריים של קנאביס שהתפתחו כגנטיקה לנדרייס באזורים שונים בעולם, ואחריהם באים ההיברידים:

אינדיקה:

צמחי אינדיקה לנדרייס קומפקטיים, נמוכים, מייצרים הרבה שרף ותפרחות צפופות. חלק מהם, כמו ה-Kush, מגיעים עם רמות בינוניות של THC וקנבינואידים אחרים ונוכחות גבוהה של מירצן, טרפן שידוע בהשפעה המרגיעה שלו. הרבה אינדיקות לנדרייס מסתדרות בתנאי הרים קשים, ומשתמשים בהן כדי לייצר זנים עמידים וקומפקטיים.

סאטיבה:

סאטיבות לנדרייס ידועות כצמחים גבוהים, בצורת עץ, עם תפרחות אווריריות יותר מאשר באינדיקה. הענקיות האלה מגיעות מאזורים כמו מקסיקו ודרום אפריקה. דוגמה טובה היא Durban Poison, זן ייחודי מדרום אפריקה עם THC, THCV וריכוז משמעותי של טרפינולן, שנותן לו טעם מובחן של פלפל ועשבי תיבול.

רודרליס:

הרודרליס מגיעה ממרכז אסיה וממזרח אירופה, יש לה מעט THC ותכונה אחת שאין לאחרות: היא לא תלויה בפוטופריודה (משך שעות האור ביום) כדי לפרוח, כלומר היא נכנסת לפריחה בלי קשר לכמה אור היא מקבלת. בשוק המסחרי זו תכונה ששווה הרבה כסף. כשאתם רואים גרסת אוטופלאוור של ההיבריד שאתם אוהבים, תדעו שיצרו אותה מהכלאה של אינדיקה או סאטיבה עם רודרליס.

היברידים:

ההיברידים נולדים מהכלאות שבני אדם עשו בין תת-המינים שלמעלה. משלבים גנטיקה של אינדיקה, סאטיבה ו/או רודרליס כדי לקבל זנים עם התכונות שמגדלים, מטפחים וצרכנים מחפשים. אחת ההכלאות המסחריות המוקדמות הייתה Skunk, שנחשבת לאחת ההכלאות ה"גדולות" הראשונות בין אינדיקה לסאטיבה, אם כי לא היחידה.

איך מגדלים יוצרים זן היברידי

להכליא שני צמחים זה פשוט. העניין מסתבך כשרוצים שכמעט כל הצאצאים ייצאו עם אותה תוצאה, ושהיא תהיה יציבה. מטפחים יכולים לגשת לכל פרויקט בכמה שיטות, ביניהן:

הצלבה מפצה

השיטה משלבת את התכונות הטובות של שני צמחים שונים כדי שהצאצאים יקבלו את הטוב משניהם, ויקטינו או יפצו על החולשות. גם אם לאחד ההורים חסרה תכונה שיש לשני, ההכלאה יכולה להשלים את החוסר.

ברירה מכוונת

מזהים את התכונות הרצויות בפנוטיפ מסוים ומקבעים אותן בדורות הבאים, עד שהן יציבות. במילים פשוטות: מוציאים מהמשחק את הצמחים שלא רוצים, ומתרכזים באלה שיש להם את התכונה שמחפשים.

ייצור זרעים רגילים

זו המשימה הכי פשוטה, אבל פה הטבע מחליט. חושפים את הצמחים הנקביים לאבקה של צמח זכר, וככה מתקבלים זרעים. רק תזכרו: בשיטה הזאת יש הרבה שונות בין הצאצאים.

ליצור היבריד חדש זה עניין של ניסיון ושל סבלנות. האיכות הסופית והיציבות של הזן תלויות באיך שמנהלים את שני הדברים האלה. בגלל זה חשוב להבין מה בדיוק אומרת "יציבות" בהקשר הזה.