לעשן קנאביס רפואי: טיפול אמיתי או נזק לריאות?

קנאביס משמש כתרופה אלפי שנים, אבל לעשן אותו זו לא הדרך הכי בריאה לקבל את הטיפול: העשן מכניס לריאות יותר זפת וחומרים מסרטנים, ומעשנים כרוניים מראים דלקת בדרכי הנשימה שדומה לזו של מעשני טבק. וגם ה-THC עצמו הוא חרב פיפיות: במינון נמוך הוא יכול להרגיע, ובמינון גבוה להגביר חרדה. הצמח מלווה את בני האדם יותר מ-10,000 שנה, כאחד החומרים המוכרים ביותר, גם לרפואה וגם לבילוי. הוא מגיע במקור מאסיה, והאזכורים הכתובים הראשונים מגיעים מסין ומהודו, בערך מ-2737 לפני הספירה, מתקופת שן נונג, הקיסר הסיני האגדי שנחשב לאבי הרפואה הסינית.

גם המצרים, בפפירוס אברס, הכירו בתכונות הרפואיות של קנאביס, כולל שימוש בו כנר (פתילה) להקלה על טחורים. ובספר שמות מוזכר שמן המשחה הקדוש שהוכן עם "קנה בושם", שיש חוקרים שמזהים אותו עם קנאביס.

אז כשמדברים על התועלות של קנאביס, אי אפשר שלא לדבר על הדרכים השונות להשתמש בו כטיפול.

מה קורה כשמעשנים קנאביס רפואי?

אחת הדרכים הנפוצות ביותר לצרוך קנאביס היא שאיפה, בדרך כלל דרך ג'וינט מגולגל בבית.

אבל זה טוב? אפשר לעשן קנאביס רפואי? מבחינת ההשלכות, כמות הזפת שנכנסת לדרכי הנשימה העליונות גדולה פי שלושה בערך מהזפת שנשאפת מסיגריה מסחרית.

בנוסף, בג'וינטים יש ריכוז גבוה יותר של בנזאנתרנים ובנזופירנים, חומרים שזוהו כמסרטנים. ובעישון גראס השאיפה בדרך כלל גדולה בשליש, עמוקה בשליש, והשהיית הנשימה ארוכה פי ארבעה, הרגלים שנועדו למקסם את הספיגה.

הטמפרטורה הגבוהה של הבעירה: מזיקה?

יש חוקרים שטענו, על סמך מחקר מעמיק, שהטמפרטורה הגבוהה שבה קנאביס נשרף, לעומת טבק, יכולה להגביר את הגירוי של הריריות. טמפרטורת בעירה גבוהה יותר של הג'וינט היא אפשרות סבירה.

נמצא גם שאצל מעשני קנאביס יש עלייה משמעותית במקרים של ברונכיטיס, עם יותר תסמינים כמו צפצופים ושיעול עם ליחה.

חוקרים נוספים בדקו נזקים אחרים ומצאו שעישון יכול לגרום לשינויים באפיתל של דרכי הנשימה הגדולות, כולל בצקת ואדמומיות. בביופסיות של הרירית נמצאו היפרפלזיה של תאי גביע עם הפרשות מוגברות, אובדן של אפיתל ריסני ומטפלזיה קשקשית אצל 97% מהמעשנים שנבדקו.

המסקנה: עישון קנאביס קשור לדלקת כרונית בדרכי הנשימה, עם שינויים דומים לאלה של מעשן טבק קבוע.

מעשן גראס מול מעשן סיגריות: יש הבדל?

לפי המחקרים, הסיבוכים הריאתיים אצל מעשני קנאביס כרוניים דומים לאלה של מעשני טבק כרוניים. והוערך ש-3 עד 4 ג'וינטים ביום שקולים לבערך 20 סיגריות מבחינת הנזק לרקמת הסימפונות.

מה THC עושה כשמשתמשים בו כטיפול?

THC אחראי לסטלה האופיינית של קנאביס: הוא נקשר לקולטני CB1 במוח, ומעלה את רמת הדופמין.

ככל שצורכים יותר THC, הסטלה בדרך כלל חזקה יותר. בעשורים האחרונים המגדלים השקיעו בהשבחה של זנים עם יותר ויותר מהקנבינואיד הזה. ובין ההשפעות של THC שמשתמשים מתארים כחיוביות:

• אופוריה
• יצירתיות
• תיאבון מוגבר
• רגיעה

חלק מההשפעות האלה יכולות לעזור לחלק מהמשתמשים עם חרדה. אבל מתחילים, או מי שרגיש ל-THC, עלולים לחוות דווקא השפעות שמגבירות את החרדה, ולהחמיר אותה בטווח הקצר וגם בארוך. בין ההשפעות השליליות המוכרות:

• חרדה
• פרנויה
• בלבול
• פגיעה בזיכרון לטווח קצר

איך צורכים THC כדי שיעשה טוב?

מכל זה ברור ש-THC הוא חרב פיפיות. הרבה משתמשים מרגישים רוגע ניכר אחרי זנים עשירים ב-THC, ואחרים חווים החמרה בתסמינים.

לפי חלק מהמחקרים, מינונים נמוכים של THC יכולים לעזור להוריד חרדה, ומינונים גבוהים עלולים להגביר אותה. לכן ההמלצה היא ללכת על זנים בעוצמה נמוכה עד בינונית.

ולמזלנו, כדי להימנע מההשפעות השליליות, בנקי זרעים התחילו לפתח זנים עם מעט THC והרבה קנבינואידים לא פסיכואקטיביים, כמו CBD.

אז צריך לעשן כדי ליהנות מהקנאביס הרפואי?

לפי המחקרים שנעשים כל הזמן, ל-THC יש תגובה דו-פאזית למינון. במילים פשוטות: במינון נמוך הוא עושה דבר אחד, ובמינון גבוה את ההפך.

לכן ההמלצה, לצערנו, היא לנסות מינונים שונים, בזהירות ומלמטה למעלה, ולבדוק איך כל אחד מרגיש: יש אופוריה? נרגעתם? אתם מבולבלים או בפרנויה? החרדה ירדה? את כל זה, ועוד, כדאי לקחת בחשבון כשמחפשים את המינון שמתאים לכם. הכל תלוי בניסיון.

בנוסף, פסיכותרפיה בליווי פסיכדלים מתחילה לתפוס מקום, וזה פותח אפשרות שבעתיד גם קנאביס ישמש בהקשר מקצועי יותר של טיפול. כרגע אין הרבה מחקרים על זה. ובינתיים, מי שמשתמש בקנאביס לטיפול עדיף שיעשה את זה בליווי רופא, ושישקול דרכים שלא כוללות עשן, כמו אידוי או שמן.