מה זה חשיש? ההבדל בין חשיש לגראס ואיך צורכים אותו

מה זה חשיש?

חשיש הוא השרף של צמח הקנאביס, כלומר הטריכומים שמפרידים מהתפרחות ומהעלים ודוחסים לגוש או לאצבע. בגלל שהוא כמעט רק שרף, יש בו ריכוז גבוה בהרבה של THC (טטרה-הידרו-קנבינול) מאשר בגראס, שהוא התפרחת המיובשת עצמה. מכאן ההבדל העיקרי בין חשיש לגראס: אותו צמח, אבל החשיש הוא התמצית של הקריסטלים שעל פני הצמח, מופרדים ודחוסים לבלוקים.

ההשפעה של חשיש דומה לזו של גראס, אופוריה ותחושת סיפוק, אבל הוא חזק יותר בגלל ריכוז ה-THC הגבוה. מצד שני, חשיש באיכות גרועה יכול להכיל הרבה זבל: אדמה, חינה, פלסטיק, שמן, ודברים הרבה יותר גרועים כמו שיער של בעלי חיים או זבל אורגני. ובכל זאת, ככלל, חשיש מרוכז בהרבה מהצמח שממנו הוא בא.

איך מכינים חשיש?

חשיש הוא חומר פסיכואקטיבי שמפיקים מהשרף של צמח הקנאביס, ויש לזה כמה שלבים קבועים. ככה זה עובד:

1. הפקת השרף: את החשיש מוציאים מפני השטח של הצמח, שם יושבים קריסטלי השרף. הקריסטלים האלה מכילים ריכוז גבוה של THC, החומר הפסיכואקטיבי העיקרי בקנאביס.
2. הפרדה ודחיסה: אחרי שאוספים את השרף, מפרידים אותו משאר הצמח ודוחסים לבלוקים. מדובר בשרף כמעט טהור, ולכן החשיש חזק יותר מגראס: ריכוז ה-THC גבוה בהרבה.
3. תהליך הייצור: כדי להכין חשיש מפרידים את השרף מהעלים היבשים ומקררים את החומר הצמחי. אחר כך מנפים אותו, וגרגרי השרף הקטנים נופלים דרך הרשת. אפשר לחזור על זה כמה פעמים כדי לקבל ריכוז שרף גבוה יותר.
4. כתישה ועיצוב: אחרי הניפוי, השרף נכתש לאבקה. את האבקה הזאת מעצבים ודוחסים לבלוק בצבע חום.

איך מעשנים חשיש?

הדרך הנפוצה היא לעשן אותו, בג'וינט עם טבק או גראס, או בבאנג. בג'וינט מפוררים את החשיש, מערבבים עם טבק או גראס ומגלגלים. הבאנג נותן שאיפה רכה יותר: שמים את החשיש בראש, מדליקים ושואפים את העשן דרך הצינור, אחרי שהוא עבר סינון במים. אפשר גם לאדות חשיש בוייפורייזר, שמחמם אותו לטמפרטורה נמוכה מזו של בעירה, וככה נמנעים מהחומרים הרעילים שנוצרים כשהחומר נשרף. דרכים פחות נפוצות הן לערבב חשיש באוכל, כמו במאכלים, או למרוח אותו על העור במשחה. חשוב לזכור שחשיש יכול להזיק לבריאות ושבהרבה מקומות הוא לא חוקי, אז צריך לצרוך באחריות ולהכיר את החוק המקומי.

איך מכינים חשיש ביתי?

יש המון דרכים וטכניקות להכין חשיש. השיטה הכי עתיקה וקלה היא הפקה יבשה. אבל רגע, מה זה בעצם חשיש? מצד אחד יש את הגראס, כלומר התפרחות המיובשות והלא מעובדות של צמח הקנאביס הנקבה. מצד שני יש את החשיש, השרף של צמח הנקבה, שהופרד מהצמח בדרך מכנית או כימית. בהפקה יבשה עובדים עם תפרחות שכבר יבשות, ובלי שום ממס.

אז איך מכינים חשיש בהפקה יבשה מגראס? מה צריך בשביל זה? הנה כל מה שצריך לדעת.

מה צריך כדי להכין חשיש?

בשיטה המסורתית, מכינים חשיש בתהליך פשוט: מנערים את החומר הצמחי כדי שהטריכומים יתנתקו, ומפרידים אותם עם מסננת או רשת.

אפשר להתחיל מתפרחות או משאריות טרימינג (עלים עם שרף ותפרחות קטנות). מתפרחות יוצא יותר, אבל אל תחשבו שהאיכות מהטרים תהיה הרבה פחות טובה: אפשר להוציא איכות מצוינת גם משאריות הטרימינג.

לפני שמכינים חשיש: מה צריך לדעת?

• לא כל הזנים עובדים אותו דבר ולא כולם נותנים אותן תוצאות: מחלק יוצא יותר ומחלק פחות, והאיכות של החשיש משתנה גם לפי איך שגידלו את הצמח. למשל, לקנאביס שגדל עם דשנים אורגניים יש ארומה טובה יותר מזה שגדל עם דשנים מינרליים.
• גם תנאי הסביבה, כמו טמפרטורה ולחות, משפיעים על הצבע, הריח והמראה של החשיש, כלומר על האיכות שלו.
• כדאי להקפיא את התפרחות או את שאריות הטרימינג היבשות שמיועדות להפקה, כדי לשמור על הקנבינואידים, הטרפנים והחומר הצמחי, וגם כדי להעלות את התפוקה.

אז להפקה יבשה של שרף יש כמה דרכים וכלים שהופכים את הכנת החשיש בבית לפשוטה מאוד.

איך מפיקים חשיש בשיטה יבשה?

הפקה עם גריינדר עם תא קיף

זו השיטה הכי פשוטה למי שלא יודע איך מכינים חשיש. כל מה שצריך זה לטחון את הגראס בגריינדר עם תא קיף (רשת ותא תחתון). בכל פעם שטוחנים, בלוטות השרף מצטברות בתא נפרד של הגריינדר, ואפשר לאסוף אותן מתי שרוצים.

לגריינדר עם תא קיף יש יתרון גדול אחד וחיסרון אחד:

• היתרון: לא צריך לעשות כלום כדי לאסוף את הקיף. פשוט טוחנים את התפרחות בגריינדר כזה, ואוספים רק את הקיף הכי נקי.
• החיסרון: זה איטי מאוד. צריך לטחון הרבה תפרחות כדי לאסוף כמות שווה של קיף בתא של הגריינדר.

הפקה עם שייקר

שייקר הוא גליל עם שני מכסים ורשת באחד הצדדים. השיטה מתאימה לכולם, כי היא פשוטה מאוד.

ככה עושים את זה:

• מפוררים את הגראס, ביד או בגריינדר.
  אחר כך מכניסים את הגראס לגליל ושמים במקפיא לפחות לשעה. ככל שהוא קפוא יותר, יותר טוב, כי ככה בלוטות השרף מתנתקות בקלות.
• מוציאים את הגליל ומנערים אותו לאט בערך 5 דקות. רק לנער, לא יותר. פותחים בזהירות את המכסה שבו נאסף השרף ומוציאים אותו.
• חוזרים על זה כמה פעמים שרוצים. רק קחו בחשבון שבכל סבב יוצא פחות חשיש, ובאיכות פחות טובה מהסבבים הראשונים.

הפקה במכונת חשיש

אם יש לכם הרבה גראס או שאריות מהטרימינג והייבוש ואתם רוצים להפוך אותם לחשיש, אפשר להשתמש במכונה בסגנון מכונת כביסה להפקת חשיש, שמוציאה הרבה חשיש בבת אחת ובאופן אוטומטי.

עם מכונה כזאת להפקה יבשה, התהליך דומה מאוד לשייקר. ככה עושים:

• טוחנים את הגראס בגריינדר. הוא צריך להיות מפורר כדי לאסוף כמה שיותר. בלי לפורר, יוצא רק השרף מהשכבה החיצונית של התפרחת.
• מכניסים את הגראס לשקית, צנצנת או כלי אחר ושמים במקפיא לפחות לשעה. ככל שהוא קפוא יותר, יותר טוב. אחר כך מכניסים את הגראס הקפוא לרשת של המכונה וסוגרים.
• מחברים את המכונה ומפעילים את המנוע לכמה דקות. זה תלוי במהירות ובמכונה, ולכל יצרן יש זמנים משלו. בסוף מוציאים את הרשת ואוספים את החשיש מהמגש התחתון. אפשר לחזור על זה כמה פעמים שרוצים לפני שמחליפים חומר.

הפקת חשיש עם קרח יבש (CO2)

בשיטה הזאת מפיקים חשיש עם רשתות וקרח יבש.

חשוב לדעת שקרח יבש הוא לא קרח רגיל ממים קפואים. קרח יבש הוא CO2 קפוא, כלומר פחמן דו-חמצני. הוא לא מים אלא גז, ולכן הוא לא מרטיב את בלוטות השרף אלא מקפיא אותן עמוק, וככה יוצאת כמות גדולה של שרף.

חוץ מהקרח היבש צריך רשתות הפקה, כמו אלה של חשיש מים (באבל האש), כדי להפריד את הקיף מהתפרחות ומהחומר הצמחי. וצריך גם מגש או משטח גדול ונקי לאסוף עליו את הקיף שנופל.

ככה מכינים חשיש ביתי בשיטת הקרח היבש:

• טוחנים את התפרחות בגריינדר.
• מכניסים את הגראס למקפיא לפחות לשעה. ככל שהוא קר יותר, התוצאה טובה יותר.
• מכינים מגש גדול לאסוף את הקיף שייצא.
• מוציאים את הגראס מהמקפיא ומכניסים אותו לרשת ההפקה.
• מוסיפים את ה-CO2 המוצק, עם כפפות נגד קור, ועובדים רק במקום מאוורר היטב: קרח יבש משחרר פחמן דו-חמצני, ובחדר סגור הגז דוחק את החמצן ויש סכנת חנק.
• אם יש הרבה גראס, עושים שכבות של גראס וקרח יבש, כדי שהכול יתחלק כמה שיותר טוב.
• סוגרים את החלק העליון של הרשת כדי ששום דבר לא יברח, ומתחילים לנער בעדינות. לאיכות הכי טובה, הניעורים צריכים להיות עדינים וקצרים.
• בסוף אוספים את החשיש הביתי עם כרטיס, וחוזרים על התהליך אם רוצים.