עשבים לעישון עם קנאביס: 16 צמחים שאפשר לערבב בג'וינט

אפשר לעשן לא מעט עשבים עם קנאביס: לבנדר, כשות, דמיאנה, מרווה, עלי פטל, ורבסקום ועוד. הם מוסיפים טעם, מאטים את הבעירה של הג'וינט ולפעמים מביאים אפקט משלהם, ויחס של 25% עשבים ל-75% גראס הוא נקודת התחלה סבירה. הרבה מעשנים מערבבים את הגראס עם דברים אחרים כדי להגביר או לרכך את ההיי.

מי שרוצה ג'וינט חזק במיוחד מוסיף ווקס, חשיש או קיף. מי שרוצה שזה יכה פחות מוסיף לרוב טבק, אבל זו לא הבחירה הכי טובה: מי שלא מעשן סיגריות עלול להיגעל מזה, ובנוסף זה מזיק.

הפתרון הטוב יותר הוא עשבים אחרים, שמזיקים פחות ומשתלבים טוב עם קנאביס. יש עשבים שעוזרים לג'וינט לבעור לאט יותר, בדיוק כמו טבק. אבל מה שבאמת מעניין בעשבים הוא שהרבה מאלה שנעים לעשן מביאים גם השפעה משלהם, מרגיעה או פסיכואקטיבית, ולחלק מהם יש אפילו חלק מהטרפנים שיש בקנאביס.

כלומר, ערבוב של עשבים מסוימים עם קנאביס יכול לא רק לשפר את הטעם של התפרחת, אלא גם להשלים את האפקט שלה או להוסיף משהו חדש. ולכן פרחים ועשבים לעישון הם כנראה האופציה הכי טובה.

צמחים שאפשר לעשן: על מה לשים לב?

• אם לבנדר באמבטיה עוזר להירגע ותה קמומיל עושה ישנוניות, משהו דומה יכול לקרות גם בעישון. צמחים זה עולם מטורף, ולהכניס עשבים לטקס הקנאביס מראה כמה אפשר להיות יצירתיים.

• חשוב להגיד: לעשן כל דבר יכול להזיק לגוף, ולכן בוחרים עם מידע. חפשו עשבים לעישון שגודלו אורגנית, כדי לא להוסיף לגראס כימיקלים ורעלים.

• כלל טוב כשמערבבים תפרחות עם עשבים לעישון: מתחילים בקטן ולאט, טיפ שתקף בכל פעם שמנסים משהו חדש. עם תערובת עשבים מוכנה, יחס של 25% תערובת ל-75% קנאביס הוא נקודת התחלה הגיונית. וכמו תמיד, כל אחד מוצא מה מתאים לו בניסוי הדרגתי.

עשבים לערבב עם קנאביס

ג'וינט עם עשבי תיבול ותבלינים יכול לבעור לאט יותר, כמו עם טבק. אבל מה שמיוחד בעשבי מרפא לעישון זה שהרבה מאלה שנעים לעשן מביאים גם השפעה משלהם, וחלקם חולקים עם הקנאביס חלק מהטרפנים.

ככה, ערבוב נכון לא רק משפר את הטעם של התפרחת, אלא יכול להשלים את האפקט או להוסיף משהו חדש. לבנדר באמבטיה מרגיע, קמומיל בתה מרדים קצת, ומשהו מזה עובר גם לעישון. צמחים זה קסם, וערבוב עשבים בג'וינט מוכיח כמה אפשר להיות יצירתיים.

אם אתם רוצים לעשן עשבים טבעיים, אלה ההמלצות שלנו, עם קנאביס או בלי:

עלי פטל

שימשו במשך מאות שנים לתה מרפא, ונחשבים לאחד הצמחים הכי טובים לעישון בזכות הניטרליות שלהם: הטעם והריח מאוזנים ולא משתלטים על הקנאביס, אז הם מושלמים כשרוצים להבליט את הטעם והארומה של התפרחות. ובנוסף:

• הם בוערים לאט, ולכן מתאימים מעולה לג'וינט שעובר במעגל.
• עלי פטל הולכים טוב עם כל זן, אז אפשר לנסות אותם עם האהובים עליכם.
• הם יכולים לעזור במיוחד עם זנים חזקים מאוד ב-THC, כדי לרכך קצת את ההיי ולא להיתקע בסטלה כבדה מדי.

קמומיל:

קמומיל וקנאביס ביחד יכולים לתת כמה דברים טובים. וחשוב לדעת שהקמומיל לבד מוכר כצמח שעוזר לעיכול ולהרפיה.

דמיאנה:

מעודדת הרפיה ותחושה טובה, ובעבר השתמשו בה כאפרודיזיאק. למעשה, היא הייתה אחד העשבים האהובים בניסיונות לשפר חשק מיני ופוריות.

היא מוכרת כצמח שמרים את מצב הרוח ומרגיע, עם תחושת אופוריה קלה ודחיפה ליצירתיות ולדמיון. בשילוב עם קנאביס היא אחד הפרחים שמעשנים כדי לשחרר מתחים.

אכינצאה:

יש שאומרים שהיא מקלה על כאבים ודלקות, ויש השערות שחלק מהתרכובות שלה פועלות על המערכת האנדוקנבינואידית.

אקליפטוס:

נותן טעם חריף שמזכיר מנטול, והרבה מעשנים מרגישים שהוא פותח את הנשימה.

בזיליקום:

יש שאומרים שעישון בזיליקום עוזר להוריד סטרס ואת רמות הקורטיזול.

כשות:

פרח הכשות (הופס) הוא קרוב משפחה של הקנאביס וחולק איתו את הטרפן מירצן, ויכול להעמיק את ההרפיה. מעבר לטעם החזק שהוא נותן לבירה, משתמשים בכשות כבר מאות שנים ברפואה עממית. ובגלל שהוא שייך למשפחת הקנביים, כמו הקנאביס, קל לעשן אותו. ובנוסף:

• פרופיל הטרפנים שלו דומה מאוד להרבה זני קנאביס, והפרחים שלו עשירים במירצן, שנותן אפקט מרגיע ומרדים.
• כשות יבשה בג'וינט מוסיפה עוד שכבה של הרפיה שמעצימה את הסטלה.
• בנשיפה מרגישים טעם נקי של כשות עם נגיעות של ערער ואורן. מלא, הדרי ועשיר.

לבנדר:

קנאביס עם לבנדר זה אחד השילובים הכי מוכרים. הלבנדר נעים לעישון בזכות הטעם הרענן, הקליל והארומטי. הריח המדהים שלו מגיע מהטרפן לינלול, שנמצא גם בחלק מזני הקנאביס ומוכר כטרפן שמשויך להפחתת חרדה. לכן לבנדר וקנאביס נחשבים לשילוב טוב להרפיה עמוקה, או לערבוב עם אינדיקות עשירות בלינלול כדי להגביר את הנגיעה של הלבנדר.

הפרחים עדינים וקטנטנים, אז אפשר לגלגל ג'וינט עם לבנדר בלי לטחון אותם, וזה אחד הפרחים הכי מוכרים לעישון. השילוב עם קנאביס עדין יותר ממה שהייתם מצפים מצמח עם ריח כל כך חזק, ולכן הרבה בוחרים בלבנדר כדי לרכך את העשן ולהפוך אותו לפחות צורב בגרון ובריאות.

נענע:

מוסיפה טעם רענן ויכולה לתת תחושה של נשימה פתוחה יותר

לענה (ארטמיסיה):

יש לה טעם שמזכיר מרווה, ויש שמדווחים שהיא עוזרת למנוחה, ליצירתיות ולחלומות צלולים. הלענה היא פרח חריף וארומטי, ויש שמייחסים לה השפעה פסיכואקטיבית קלה משלה בעישון. במינונים נמוכים אומרים שהיא מחדדת מחשבה ויצירתיות.

יש לה מרקם דביק, כמו צמר גפן, שמקל על הגלגול כי הגראס נדבק אליו.

הטעם המתובל והאגוזי שלה מבליט את הטעם של הקנאביס ויכול לרכך את העשן כדי שיהיה פחות צורב בגרון. אופציה טובה להירגע לפני השינה.

שעונית (פסיפלורה):

השעונית מכילה קבוצת תרכובות שנקראות אלקלואידים מסוג הרמלה, ויש שמדווחים שהם עוזרים לאזן רגשות ואפילו מעצימים חלק מהאפקט האופורי של הקנאביס. השם הלטיני שלה, פסיפלורה ("פרח הייסורים"), בא מסמליות נוצרית של הפרח ולא, כמו שאומרים לפעמים, משימוש כאפרודיזיאק. הפרח הטבעי הזה מוכר כמרגיע, עם השפעה שמזכירה סדטיב קל, ולכן הוא תוספת יפה להיי של הקנאביס, כדי לאזן זנים חזקים עם הרבה THC שחלק מהמעשנים מרגישים שהם מעוררים מדי. לשעונית יש גם טעם חמים של ציפורן, שהולך מעולה עם זנים מתובלים שבהם שולט הקריופילן, הטרפן החריף, כמו Hash Plant. הטעם שלה מתקתק, ויש שאומרים שהיא מגבירה או מאריכה את האפקט.

ורד:

כמה עלי כותרת מוסיפים ארומה וטעם פרחוניים עדינים. עלי ורד מיובשים בתערובת הם דרך מצוינת לשפר טעם וריח. ורדים מיובשים שימשו הרבה זמן כאפרודיזיאק, ויש שמרגישים מהם אופוריה קלה ותחושת שמחה, לצד עישון מתוק וארומטי עם טעם רך. ורד בוער לאט, אז הוא משתלב טוב עם קנאביס לבעירה חלקה ואחידה שלא כבה כל שנייה. מפוררים אותו באצבעות, בלי גריינדר. והטעם שלו מתחבר יפה לכל זן עם נגיעות פרחוניות או הדריות, אז הוא יכול להיות תוספת מעניינת לזן הדיזל האהוב עליכם.

רוזמרין:

מכיל את הטרפן בטא-קריופילן, שנחקר בהקשר של דלקות וסטרס. רוזמרין הוא עוד צמח מוכר שיש כמעט בכל גינה ובהרבה מנות טובות. מעבר לטעם, הוא מקושר בידע העממי לזיכרון ולריכוז, בזכות החומרים הפעילים שבו. יש גם שמייחסים לו עזרה בדלקות ובמערכת החיסון.

מרווה:

יכולה להרגיע, ויש שאומרים שהיא עוזרת לעיכול ופותחת תיאבון; מעט ממנה הולך רחוק.

ירבה מטה:

מטה, משקה הצמחים הארגנטינאי, לא משנה את הטעם ולא מוסיף אפקט, אבל הוא תחליף נעים לטבק.

ורבסקום:

לורבסקום יש תכונות שיכולות להפחית חלק מהשיעול שבדרך כלל מגיע עם עישון, ולהוריד את היובש. אם עישון קנאביס מרגיש לכם קשה מדי לגרון, ורבסקום הוא תוספת מצוינת. במשך מאות שנים עישנו אותו בגלל התחושה המרגיעה שהוא נותן לנשימה. אומרים שיש לו גם השפעה מרדימה ומשתנת. הריח שלו מזכיר תה שחור, ובעישון הוא נותן ריח של מדורה. הטעם קליל, עם נגיעות עציות וקצת ארז. זה עשב עדין, ולמרות שיש לו לא מעט טעם, העשן שלו מאוזן מאוד והוא בוער באופן אחיד. הוא עובד עם סאטיבות שישאירו אתכם מרוכזים בזמן לימודים, או עם אינדיקות להתנתק אחרי יום ארוך.

לערבב קנאביס עם טבק? 

ערבוב של קנאביס עם טבק נפוץ אצל הרבה מעשנים. יש שנשבעים בזה, אבל חשוב לדעת שיש לזה חסרונות אמיתיים לבריאות.

קודם כל, בטבק יש ניקוטין, חומר ממכר מאוד שיכול להזיק לגוף. כשמערבבים טבק בג'וינט, הסיכון להתמכר לניקוטין עולה, וזה יכול להקשות מאוד לעזוב את הסיגריות בעתיד.

מצד שני, יש מי שטוענים שהטבק מגביר את האפקט של הקנאביס. ההסבר שלהם הוא שבטבק יש אלקלואידים כמו ניקוטין, שמשפיעים על מערכת העצבים המרכזית ויכולים להגביר את ההשפעה הפסיכואקטיבית של הגראס.

ובכל זאת, חשוב להגיד: לעשן כל צמח, טבק או קנאביס, זה לשאוף חומרים רעילים ומסרטנים שיכולים לפגוע בריאות ובמערכת הנשימה בכלל. ולטבק עצמו יש נזקים מוכרים, כמו סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם ולסרטן.

במקום טבק, יש אלטרנטיבות פחות מזיקות. יש מעשנים שעוברים לתערובות עשבים, כמו כשות, ורבסקום או לענה, במקום טבק. התערובות האלה, שנקראות תחליפי טבק, נותנות חוויית עישון דומה בלי הסיכונים של הניקוטין.

בשורה התחתונה, לערבב קנאביס עם טבק זו בחירה אישית, אבל כדאי לקחת בחשבון את הנזקים האפשריים. תחליפים מבוססי כשות, ורבסקום או לענה הם אופציה בטוחה ומודעת יותר. ותמיד: לדעת לפני שמחליטים, ולקבל החלטות אחראיות לגבי הבריאות שלכם.

אם אהבתם את הכתבה, אולי יעניין אתכם גם...