מה זה דאבינג? מדריך למתחילים: ריג, ניל ובטיחות
צריכה

מה זה דאבינג? מדריך למתחילים: ריג, ניל ובטיחות

תמצית של 50% עד 95% THC על משטח לוהט: מה זה דאב, מה צריך בשביל זה ואיך לא לחטוף הלבנה בפעם הראשונה.

מאת מערכת CosechaLibre4 דקות קריאה

דאבינג (dabbing, או בקיצור דאב) זו שיטה לצרוך תמצית קנאביס מרוכזת: שמים כמות קטנה על משטח חם, היא מתאדה, ושואפים את האדים דרך ריג, מתקן זכוכית שנראה ועובד כמו באנג. התמציות האלה יכולות להכיל 50% עד 95% THC, ולכן הדאב חזק הרבה יותר מג'וינט. מי שמתחיל, שיתחיל בכמות קטנטנה ובטמפרטורה נמוכה.

בעולם הקנאביס כולנו מכירים עישון ואידוי. אדיבלס כבר קצת יותר מסתוריים, כי יש להם שם של משהו חזק מאוד ולא כולם יודעים להכין אותם.

אבל מה זה בעצם דאבינג, או סתם דאב? זו אחת הדרכים החדשות ביותר לצרוך קנאביס וגם אחת הכי לא מובנות, ודאבינג של ווקס עדיין מעורר לא מעט מחלוקת.

בקצרה, דאבינג זו שיטה לצרוך שמן קנאביס מרוכז: מטפטפים כמות קטנה על משטח חם ונותנים לה להתאדות. לשים שמן חשיש בראש של מקטרת או בג'וינט זה לא בדיוק חדש, אבל הדאבינג נותן למשתמש רק את ההשפעה החזקה ואת הטעם של שמן החשיש, בלי שום דבר אחר.

השלב הראשון בתהליך הוא הכנת התמצית. מוציאים את השמנים האתריים מצמח הקנאביס (שנמצאים בטריכומים), בדרך כלל עם ממס כימי כמו בוטאן, CO2 או פרופאן, או בדרכים מכניות כמו רשתות סינון.

תפרחת יבשה אחרי הגידול
תפרחת יבשה אחרי הגידול

לתמצית יש הרבה צורות והרבה שמות, לפי השיטה ולפי המרקם הסופי: ווקס, סמאש, לייב רזין, באבל האש, רוזין, קיף, והרשימה עוד ארוכה... העיקר הוא שהמוצרים האלה טהורים מאוד, ויכולים להכיל בין 50% ל-95% THC, תלוי בסוג ההפקה וברמה של מי שהפיק.

כשהתמצית הזאת, שאין בה חומר צמחי, נוגעת במשטח חם, היא מבעבעת ומשחררת אדים טעימים וחזקים ששואפים דרך מקטרת זכוכית שנראית ועובדת כמו באנג רגיל.

השיטה הנפוצה ביותר לדאבינג היא עם מקטרת זכוכית, הריג. סט דאב תקין כולל כמה חלקים: הריג עצמו, הניל (החלק ממתכת או מקוורץ שמחובר לריג ושאותו בעצם מחממים), הדאבר (כלי קטן להעברת התמצית), ומבער להבה לחימום.

מבחינה כימית, דאבים שהוכנו טוב נקיים יותר מקנאביס רגיל, כי אין בהם חומר צמחי (וגם לא את החומרים המסרטנים שיכולים לבוא מעישון שלו). מצד שני, לתמצית שהוכנה רע יש בעיות משלה: שאריות ממס, עובש וחומרי הדברה מרוכזים מהצמחים שמהם היא הופקה.

דאבינג זה לשאוף תמצית קנאביס חזקה במיוחד 

הבעיה העיקרית עם דאבים היא שהרבה אנשים מכינים אותם בבית. זה לא רק מסוכן למי שמכין (אם משתמשים בממסים דליקים), זה גם נותן מוצר לא מושלם ולא אמין למי שצורך אותו. 

באידיאל, דאבים הם אלטרנטיבה נקייה וטעימה יותר לעישון תפרחות, אבל הם גם חזקים מאוד ויכולים להפתיע. בדרך כלל, הכי גרוע שיכול לקרות זה שתחטפו הלבנה. לכן, אם זו הפעם הראשונה שלכם בפורמט הזה, כדאי לקחת כמות קטנטנה ובטמפרטורה הכי נמוכה שאפשר. ומאוד חשוב: אף פעם לא לשאוף כשהמשטח עוד לוהט באדום, כי העשן הזה מכה חזק מאוד מאוד. 

מתחילים שרוצים להיכנס לעולם הדאב צריכים כנראה להתחיל עם וייפורייזר כדי להתרגל לתמציות באופן כללי, ורק אחר כך לנסות דאב.

בשורה התחתונה, כדאי לדאב רק אם: א) אתם מחפשים משהו עם יותר עוצמה, טעם והשפעה רפואית מגראס רגיל, אבל עם השפעה מיידית ואמינה יותר מאדיבלס, וב) אתם בטוחים שהמוצר שלכם באיכות שנבדקה. תמציות הן מאוד בטרנד, ולמרות שהן יכולות להיות דרך טהורה יותר לצרוך קנאביס, סופר חשוב לדעת מאיפה הן מגיעות ואיך הן הוכנו, בדיוק כמו כשאתם מעשנים באד. 

תפרחת מאת CosechaLibre.com

איך מגדילים את כמות השרף בתפרחות?

בגידול אינדור, הדרך הכי טובה להגדיל את השרף היא לעבוד עם האור. יש מגדלים שטוענים שהטריכומים, כלומר השרף על התפרחות, מגבירים ייצור כשחסר אור: הטכניקה היא להלחיץ את הצמח עם חושך מוחלט של 48-72 שעות, בערך 4 ימים לפני הקציר. מצד שני, אור UV גורם לצמח לנסות להגן על עצמו ולהתכסות בטריכומים, ולכן יש מגדלים שמשתמשים במנורות LED עם רכיב UV. גם הזנה עוזרת: Delta-9 (תוסף דשן לפריחה, לא הקנבינואיד) הוא תוסף טוב להגברת הפריחה והטריכומים, וגם חומצות אמינו הן פתרון טוב.

בגידול אאוטדור עובדים עם אור טבעי, אז אין הרבה מה לשחק איתו. מה שכן עוזר אלה דשנים וממריצים להגברת הפריחה והטריכומים. עוד טיפ שמגדלים מעבירים מפה לאוזן: לשים קרח על השורשים כל יום אחרי השקיעה, בשבוע האחרון לפני הקציר. לפי הטענה, כשהטמפרטורה יורדת קצת והאור נכבה, הייצור עולה.

לסיכום, תמציות קנאביס הפכו בשנים האחרונות לאחד התחומים שהכי צמחו בתעשייה. הן מבטיחות ריכוז גבוה של קנבינואידים ופותחות דרכים חדשות לצריכה, גם לפנאי וגם לשימוש רפואי.

מה זה THC?

ה-THC פועל על ידי היקשרות לקולטני הקנבינואידים בגוף, שנמצאים בכל המוח ומערכת העצבים. את ה-THC אפשר לזהות בגוף הרבה יותר זמן מרוב החומרים האחרים (ימים ואפילו שבועות אצל משתמשים קבועים), למרות שההשפעה הפסיכואקטיבית נמשכת רק כמה שעות.

קולטני הקנבינואידים מרוכזים באזורים במוח שקשורים לחשיבה, זיכרון, הנאה, קואורדינציה ותפיסת זמן. ה-THC נצמד לקולטנים האלה, מפעיל אותם ומשפיע על הזיכרון, ההנאה, התנועה, החשיבה, הריכוז, הקואורדינציה ותפיסת החושים והזמן.

ה-THC גורם לתאי המוח לשחרר דופמין, וזה מה שיוצר את האופוריה. הוא גם מפריע לאופן שבו מעובד מידע בהיפוקמפוס, החלק במוח שאחראי על יצירת זיכרונות חדשים.

אולי יעניין אתכם גם…